#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סד. 'מת אחד מהם מביא זוג אחר' האם מקריב הנשאר מזוג ראשון או של שני? <p dir=""rtl"">במאי פליגי, ומנין, וכמי מדוייק?</p>"	"רב סובר בעלי חיים אינם נדחים ולכן יכול להקריב את שניהם אלא שסובר כר' יוסי שאומר מצוה בראשון {גבי מי שאבד פסחו ומקדיש אחר ומצאו שאומר ר' יוסי שיקריב הראשון ואם השני משובח ממנו יקריב אותו} לכן יקריב את הראשון. ר' יוחנן סובר שבע&quot;ח נדחים ולכן אינו יכול להקריב את הראשון אלא את השני.<p dir=""rtl"">מקורו של רב שבע&quot;ח אינם נדחים מבעל מום עובר דכתיב בו &quot;כי משחתם בהם מום בם&quot; דוקא שהמום בם, ור' יוחנן אומר אדרבא כתיב שם &quot;בהם&quot; שרק בהם מותר אף שנדחו ולא בשאר הקרבנות. [רב דורש למעט ע&quot;י תערובת ור' יוחנן דורש 'בם' 'בהם' ורב לא משמע ליה].</p><p dir=""rtl"">אמר רבא דיקא מתניתין כוותיה דרב והינו לחכמים, אבל ר' יהודה ודאי סובר כר' יוחנן, ודיקא ברייתא כוותיה דר' יוחנן.</p>"	יומא סד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סד: כיצד תתפרש המשנה 'אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו', 'ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח', 'שאין חטאת צבור מתה' {הא דיחיד כי האי גוונא מתה}, 'ר' יהודה אומר תמות', אליבא דרב שסובר שבע&quot;ח אינם נדחים ואליבא דר' יוחנן שסובר שנדחים?	"אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו - משמע שהשני כדקאי קאי ומכאן מדוייק כשיטת רב (אלא שבברייתא מדוייק כשיטת ר&quot;י).<p dir=""rtl"">ועוד אמר ר' יהודה וכו' - לרב בזה נחלק עם חכמים שסובר שבע&quot;ח נדחים, לר' יוחנן קשה במאי פליגי וגם כאן מדוייק כשיטת רב, לל&quot;ב נשארו מכאן בקושיה על ר' יוחנן (ע' תוס').</p><p dir=""rtl"">שאין חטאת ציבור מתה - לר' יוחנן ניחא כדרב אבא אמר רב שהכל מודים (רבי וחכמים) במתכפר באינה אבודה שאבודה מתה, לרב אין זה נקרא שמפריש לאחריות שבזה (בין לרבי ובין לחכמים) אינה מתה כיון שמצוה בראשון נחשב כמפריש לאיבוד.</p><p dir=""rtl"">ר' יהודה אומר תמות - לר' יוחנן חכמים אמרו על הראשון שירעה שקרבן ציבור אינו מת ור&quot;י אומר שתמות שאף קרבן ציבור מת, לרב חכמים דברו על שני שבזוג שני שירעה ור' יהודה שסבר שבע&quot;ח נדחים דבר על שני שבזוג ראשון שימות.</p>"	יומא סד:		
